התוכנית הלאומית להפחתת פליטות זיהום אויר וגזי חממה

התוכנית הלאומית להפחתת פליטות זיהום אויר וגזי חממה של המשרד להגנת הסביבה היא מהלך אסטרטגי מעוגן בחקיקה שמשלב את המאמץ להפחתת מזהמי אויר עם המאמץ להפחתת גזי חממה.

חוק אויר נקי בישראל קובע בסעיף 5 כי חובה על השר להגנת הסביבה לגבש תוכנית להפחתת פליטות מזהמי אויר כל חמש שנים. בהיותו חוק, הוא מחייב קשב ממשלתי ומעניק מסגרת שמחייבת את הממשלה למציאת פתרונות והשגת יעדים, כולל הקצבת משאבים ותשומות מהאוצר. כך מתאפשר שיתוף פעולה של כל הסקטורים, הן שתורמים לזיהום האויר והן שיכולים לתרום לקידום הפתרונות – משרד התחבורה, משרד האנרגיה, משרד הכלכלה ועוד.

היבט אחר של התוכנית הזו הוא הסכם פריז (2015), שגם ישראל חתומה עליו. כל מדינה ששותפה להסכם מחויבת לגבש ולהגדיר יעדים לאומיים תחומים בזמן להפחתת פליטות גזי חממה. בשנת 2021, לקראת ועידת האקלים בגלזגו, ישראל הגישה את התוכנית שלה והתחייבה להפחית עד שנת 2030 27% מהפליטות ביחס לפליטות שהיו לה ב-2015.

מי שמובילה את התוכנית כיום במשרד להגנת הסביבה היא רעות רבי. בוגרת תואר ראשון ושני במדעי האטמוספרה ולימודי סביבה של האוניברסיטה העברית, עובדת במשרד להגנת הסביבה מאז 2010, רוב השנים באגף איכות אויר. לפני כחודשיים קיבלה רבי לידיה את הניהול של 'אגף שינויי אקלים – מיטיגציה', האחראי בין היתר על הפחתת פליטות.

רעות: "בתוכנית האחרונה, שהתחלנו לעבוד עליה ב2024, אנחנו משלבים בעבודת המדיניות גם את הנושא של הפחתת פליטות מזהמי אויר וגם את הפחתת פליטות גזי חממה. למעשה, צמצום פליטות גזי החממה משתלב נהדר עם חוק אויר נקי, הן מבחינת המתודולוגיה הדומה, והן כי חוק אויר נקי מראש מתייחס לגזי חממה כאל מזהם אויר, כך ששני המאמצים הללו לא נפרדים זה מזה. אנחנו רואים את החפיפה בין הדברים כבר ברמת מצאי הפליטות: 80% מהפליטות הם תוצאה של שריפת דלקים פוסיליים, כך שהפליטות עצמן מכילות גזי חממה ומזהמי אויר יחד. המשמעות בפועל היא שהצעדים שנעשה להפחתת האחד, יתרמו במידה רבה להפחתת השני. היעד המקומי – הפחתת מזהמי אויר, תורם ישירות להשגת היעד הבינלאומי – הפחתת פליטות גזי חממה. בימים אלו אנחנו מגבשים את היעדים הלאומיים לשנת 2035 לאמנת האקלים, ובמקביל מכינים את התוכנית הלאומית שלפי חוק אוויר נקי צריכה להיות מאושרת בממשלה עד מרץ 2027 (בחלוף 5 שנים מהתכנית הקודמת שאושרה). התהליך הוא משותף לשני היעדים, על אף שבסופו של דבר יהיו שני מסמכי מדיניות שונים שיוגשו לשני גורמים שונים."

"כדי לגבש תוכנית שאפתנית, אנחנו זקוקים להירתמות של שר או שרה מובילים, ולממשלה יציבה שתוכל לתקצב היטב את התוכנית.
אנחנו מרגישים חובה להגיש תוכנית שהיא לכל הפחות ראויה בסטנדרט של המדינות שאנחנו רוצים לעמוד איתן באותה שורה".

אז היתרון הוא – הממשלה מחויבת, והחיסרון – זה תלוי בממשלה. בימים שהממשלה שלנו עסוקה בכל כך הרבה דברים אחרים – ממלחמה מתמשכת ועד מערכת בחירות – מישהו פנוי בכלל לדבר על תוכנית להפחתת זיהום אויר וגזי חממה?

"המצב הפוליטי מאוד משפיע על העבודה שלנו. זה מתחיל מרמת הקשב שאנחנו מקבלים מהשרים, וכלה ביכולת שלנו לעמוד בלוח הזמנים של הגשת התוכניות. פגשנו את זה כבר ב-2018, בתקופה של מערכות בחירות חוזרות וחילופי ממשלות. לא היתה אז אפשרות להגיע לשיח אפקטיבי עם משרד האוצר ועם יתר השרים שהתמנו והתחלפו תוך זמן קצר. כתוצאה מכך, הגשת התוכנית התעכבה, וארגון אדם טבע ודין הגישו בג"ץ על כך שהממשלה לא עומדת בחוק. הבג"ץ הזה גם תרם לחדד את המחוייבות לתוכנית בחוק אויר נקי, וגם עזר להאיץ את גיבושה, וכשסוף-סוף קמה ממשלה יציבה אפשר היה לאשר את התוכנית שנכתבה במרץ 2022."

איך מערכת הבחירות הנוכחית משפיעה על התהליך?

"לגבי אמנת האקלים, בעוד שהמדינות החברות התבקשו להגיש את היעדים הלאומיים שלהן עד נובמבר 2025, מדינת ישראל לא הגישה את היעדים שלה עד עכשיו. כעת אנחנו עובדים במלוא המרץ על התוכנית ומבינים שצריך להגיש אותה מוקדם ככל הניתן. כדי לגבש תוכנית שאפתנית, אנחנו זקוקים להירתמות של שר או שרה מובילים, ולממשלה יציבה שתוכל לתקצב היטב את התוכנית. אנחנו מרגישים חובה להגיש תוכנית שהיא לכל הפחות ראויה בסטנדרט של המדינות שאנחנו רוצים לעמוד איתן באותה שורה. כמשרד אנחנו עושים את המירב כדי להיות מוכנים עם תוכניות טובות ומגובשות שנוכל להביא לממשלה חדשה."

לצד המלחמה בטרור, בעזה בלבנון ובאיראן, נראה שיש מלחמה נוספת שמדינת ישראל צריכה להתמודד איתה, והיא קטלנית לא פחות. בשנת 2024 המשרד להגנת הסביבה פרסם דו"ח לפיו 5,500 בני אדם מתים בשנה מוות מוקדם כתוצאה מחשיפה לזיהום אויר בישראל.

"תוצאות הדו"ח מחזקות את החובה לפעול בצעדים משמעותיים כדי לצמצם את ההשפעות הללו. ישראל נמצאת באזור שבו אבק מדברי מרחף טבעי, כלומר ריכוז הרקע של חלקיקים נשימים הוא גבוה, וזה דורש מאיתנו להתאמץ אפילו יותר כדי לצמצם פליטות ולהפחית את הריכוזים באוויר. האם תאושר תכנית עם יעדים מספיק שאפתניים? זה תלוי באנשים שיהיו בממשלה, בלחצים המופעלים, בטיימינג, בהזדמנויות שתקרנה בדרכם של אותם פוליטיקאים על מנת לעשות מהלכים משמעותיים עבור הדורות הבאים."

אני שומעת פוליטיקאים מדברים לקראת הבחירות בעיקר על סוגיית הביטחון, מערכת המשפט… יש פוליטיקאים או מפלגות שמדברות על הפחתת זיהום אויר וגזי חממה?

"איכות הסביבה והפחתת פליטות זה נושא שנדחק לשולי סדר היום הציבורי והפוליטי, במיוחד בתקופה של מלחמה. הנושא לא נוכח מספיק במצעים של המפלגות, וזו סוגיה ציבורית כואבת. אני מאמינה שהנושא צריך לתפוס מקום בקבלת ההחלטות שלנו כאזרחים, ויש מקום לקחת את זה בחשבון כשהולכים להצביע בקלפי."

"כדי לגייס קשב לנושא של זיהום אויר, אנחנו מדברים בשפה של תועלות כלכליות. אנחנו מדגישים את המחירים הכלכליים של זיהום האויר: תחלואה, תמותה, פגיעה באיכות החיים, וכו'. בדיבור על הפחתת גזי חממה אנחנו מדגישים את התועלת המקומית שתצמח לנו כתוצאה מעמידה ביעדים העולמיים. אנחנו מדברים עם ביטחון אנרגטי, ביטחון מזון, התאמת התעשייה הישראלית לסטנדרטים בינלאומיים, קידום ענף החדשנות והקלינטק. קל יותר לרתום את האוצר כשמציגים שבזכות התקציב שנקבל נוכל לצמצם עלויות למשק או להפחית תמותה. בסופו של דבר זה רק עניין טרמינולוגי, אבל שיח על שינויי אקלים נשמע תלוש לאנשים שלא מכירים את עולם התוכן הזה. לכן, בהתאם למתודולוגיה הממשלתית, אנחנו עושים מבחני עלות-תועלת כחלק מגיבוש התוכנית, ופועלים לקידום של אותם הדברים שהוכחנו תועלת גבוהה עבורם. עם זאת, לא תמיד נקבל משאבים מספקים כדי ליישם אותם, כי אנחנו מתחרים מול צרכים דחופים כמו למשל צרכי ביטחון."

איך במציאות של אי ודאות אפשר להתכונן כל כך הרבה שנים קדימה?  

כאמור, בימים אלו המשרד להגנת הסביבה מגבש את היעדים להפחתת גזי חממה עד 2035. עוד בהסכם פריז, האו"ם המליץ לכל מדינה להציב יעד בלתי מחייב ל-2050, וישראל התחייבה להפחתת 85% מהפליטות. "שנת 2050 זה באמת רחוק, ואמנם היעד לגביה הוא קריאת כיוון ולא משהו מחייב. עד אז יש לנו יעדים קצרי מועד: חוק אויר נקי הישראלי וכן הדרישות של האו"ם – שניהם מחייבים אותנו לתוכנית חומש. חמש שנים זה פרק זמן סביר שאפשר להתכונן ולתכנן בו. אמנם גם בו יש אי ודאות, כמו קורונה ומלחמות. לכן אנחנו מנטרים ועוקבים אחרי הביצועים לאורך כל התקופה. כל התוכניות מחויבות בהגשת דוח שנתי. אחת לשנה כותבים תוכנית עבודה ובודקים:  האם אנחנו מתקרבים ליעדים שלנו או מתרחקים מהם? ומה צריך לשנות? האו"ם מצידו מייצר בכל חמש שנים 'global stock take', מעיין ספירת מלאי. שם מסכמים את כמות הפליטות הכוללת ואת סך ההפחתות שהמדינות התחייבו להן, ומבצעים הערכת מצב גלובלית של הפליטות ופוטנציאל ההתחממות."

"בתחום צריכת האנרגיה, אי-הודאות הכי גדולה היום היא השפעת חוות השרתים של ה-AI. חוות השרתים הללו מייצרות הגדלה משמעותית בביקוש לחשמל, ואנחנו לא יודעים בודאות לאן זה ילך ומה תהיינה ההשפעות. אפשרות אחת היא שהביקוש לחשמל יעלה וגם כמות הפליטות תעלה. אפשרות אחרת היא שחוות השרתים יקבלו חשמל מאנרגיה מתחדשת כך שלא יהיה גידול בפליטות. לכן, כדי לצמצם את מרחב אי הודאות, אנחנו אוספים את מיטב התחזיות מכל הגורמים במשק, משתפים פעולה ונעזרים באקדמיה, במכוני המחקר, בתנועה הסביבתית, ומגבשים כחלק מהתוכנית חלופות, כך שנהיה מוכנים עם מענה למגוון של תרחישים."