לאחרונה התפרסם שרשות הטבע והגנים מתחילה סוף סוף בשיקום שמורת עברונה שנפגעה באסון הנפט לפני יותר מעשור. זה העלה בנו זכרונות פרטיים משלנו.
בסוף שנת 2014, צינור קצא"א נפרץ לצד כביש 90 לא רחוק מבאר אורה וגרם לדליפת נפט עצומה. כ-5 מיליון ליטרים של נפט גולמי ושחור זרמו לתוך שמורת עברונה, וכיסו שטח של כ-140 דונם. אוריאל קלר, שהיה אז סטודנט לתואר ראשון במסלול להנדסת סביבה בטכניון, ראה את התמונות מהאירוע וחשב איך סטודנטים להנדסה יכולים להשתלב במאמצים לטיפול בזיהום לצורך שיקום השמורה. חודשיים לפני כן אוריאל ייסד את עמותת מעל"ה (מהנדסי העתיד למען הסביבה), וזו הייתה הזדמנות לרתום את הרצון והיכולות של הסטודנטים לטובת העניין. יחד עם סטודנטים נוספים הוא פנה לפרופ' אורי שביט, שהסכים להוביל את התהליך ביחד עם אוריאל. הרעיון היה לבנות מניפת פרוייקטי מחקר של סטודנטים שיעסקו בהיבטים שונים של האירוע. כך התחיל מסע שנמשך שנה וחצי. פרופ' שביט ביחד עם חברי סגל נוספים (פרופ' אבי שביב, פרופ' אבי אוסטפלד, פרופ' סימה ירון, פרופ מקסים שושני, ומר ארז צמחוני) הנחו 12 סטודנטים לתואר ראשון. הסטודנטים עבדו כבודדים או בזוגות, וחקרו היבטים שונים של האירוע ובחנו דרכים לטפל בנזקים שנגרמו.
לאחר שנה וחצי של מחקר, הסטודנטים מהטכניון הציגו את תוצאות המחקרים ביום עיון שנערך במכון המים. נכחו בו נציגים מרשות הטבע והגנים, המשרד להגנת הסביבה, המכון הגיאולוגי, האקדמיה ובעלי עניין רבים אחרים. אחד המחקרים מצא דרכים לניטור עומק הזיהום בקרקע באמצעות חישה מרחוק. מחקרים אחרים בדקו, חקרו, ופיתחו מודל מתמטי שמתאר כיצד הנפט הפך את הקרקע להידרופובית (דוחה מים). מחקרים נוספים תיארו את השפעת האירוע על משטרי הזרימה והחלחול בקרקע.
עניין מיוחד עוררו מחקרים שבדקו האם וכיצד ניתן לטפל בזיהום בדרכים ביולוגיות ולפרק את הנפט באמצעות חיידקים. על אף שגישות כאלה הופעלו בהצלחה לטיפול בזיהומי נפט בים, התגלה שבמקרה של עברונה לא ניתן כמעט להרטיב את הקרקע. תנאי הכרחי שמאפשר לחיידקים לפרק את הנפט שבקרקע הוא החדרה של מים וחומרי הזנה לתוך הקרקע המזוהמת. אבל הקרקע המזוהמת הפכה להידרופובית ולא ניתן היה להחדיר אליה מים וחומרים חיוניים בכמות ובקצב הדרושים. אחד המחקרים הציע לפתור את האתגר על ידי משטר השקיה בפולסים קצרים ושימוש בחומרים פעילי שטח ידידותיים לסביבה.
בעקבות המחקרים שהוצגו על ידי הסטודנטים ביום העיון בטכניון בשנת 2016, הוקם בשמורה אתר ניסויים בהובלת ה'מארג', ובהשתתפות חברות פרטיות, מכוני מחקר וחוקרים מהאקדמיה. המחקרים של הסטודנטים מהמסלול להנדסת סביבה בטכניון היוו השראה למחקרי ההמשך ותרמו להבנה של המורכבות של אירוע זיהום שכזה. רשות הטבע והגנים עסקה במהלך השנים בחקר השפעת הזיהום על הצמחייה ועל בעלי החיים בשמורה, חוקרים מהמכון הגיאולוגי ומהאוניברסיטאות אפיינו את הסביבה החדשה שנוצרה בעקבות הזיהום, וחברות פרטיות הציעו שיטות טיפול. שתי כתבות פורסמו לאחרונה בעיתונות, האחת נכתבה ע"י צפריר רינת והשנייה ע"י משה גלעד (הקישורים למנויי עיתון הארץ). עולה מהן שהשיטות שהוצעו כבר במחקרי הסטודנטים שלנו בהנדסת סביבה נראו מבטיחות בהיקפים קטנים, אבל היו פחות יעילות כאשר הן נבדקו על שטחים גדולים בשמורה. על פי הכתבה, רשות הטבע והגנים החליטה להוציא את הקרקע המזוהמת מהשמורה, מבצע הנדסי מורכב שמתחיל בימים אלה. האם הוצאת הקרקע המזוהמת תצליח להביא לשיקום השמורה? – כולנו תקווה.
