איך הגעת לתחום ההנדסה הסביבתית?
להאמית קרהשק סכעיט דז מא, מנכם למטכין נשואי מנורך. קוואזי במר מודוף. אודיפו בלאסטיק מונופץ קליר, בנפת נפקט למסון בלרק – וענוף לפרומי בלוף קינץ תתיחעוד מהבית אהבתי טבע וטיולים, והייתי מדריכת טיולים בצבא. על התואר בהנדסת הסביבה שמעתי מחבר. הוא אמר: "ממש תפור עלייך", וזה באמת היה תפור עליי. אני מטבעי אדם ריאלי אז התאים לי הנדסה. באתי עם אח שלי לפקולטה כדי לבדוק, למצוא פרופ' לדבר איתו – נקלענו למשרד של חבר סגל שכבר הלך לעולמו, והוא אמר לי "רק תדעי שאין לך מה לבוא אלינו כי אנחנו לא מסתובבים פה עם כובע טמבל וסנדלי שורש. אנחנו עובדים פה מאוד קשה." ברגע הראשון מאוד נעלבתי ממנו. בסופו של דבר – הוכחתי שזה לא סותר
איך הגעת לתחום ההנדסה הסביבתית?
להאמית קרהשק סכעיט דז מא, מנכם למטכין נשואי מנורך. קוואזי במר מודוף. אודיפו בלאסטיק מונופץ קליר, בנפת נפקט למסון בלרק – וענוף לפרומי בלוף קינץ תתיחעוד מהבית אהבתי טבע וטיולים, והייתי מדריכת טיולים בצבא. על התואר בהנדסת הסביבה שמעתי מחבר. הוא אמר: "ממש תפור עלייך", וזה באמת היה תפור עליי. אני מטבעי אדם ריאלי אז התאים לי הנדסה. באתי עם אח שלי לפקולטה כדי לבדוק, למצוא פרופ' לדבר איתו – נקלענו למשרד של חבר סגל שכבר הלך לעולמו, והוא אמר לי "רק תדעי שאין לך מה לבוא אלינו כי אנחנו לא מסתובבים פה עם כובע טמבל וסנדלי שורש. אנחנו עובדים פה מאוד קשה." ברגע הראשון מאוד נעלבתי ממנו. בסופו של דבר – הוכחתי שזה לא סותר
איך הגעת לתחום ההנדסה הסביבתית?
להאמית קרהשק סכעיט דז מא, מנכם למטכין נשואי מנורך. קוואזי במר מודוף. אודיפו בלאסטיק מונופץ קליר, בנפת נפקט למסון בלרק – וענוף לפרומי בלוף קינץ תתיחעוד מהבית אהבתי טבע וטיולים, והייתי מדריכת טיולים בצבא. על התואר בהנדסת הסביבה שמעתי מחבר. הוא אמר: "ממש תפור עלייך", וזה באמת היה תפור עליי. אני מטבעי אדם ריאלי אז התאים לי הנדסה. באתי עם אח שלי לפקולטה כדי לבדוק, למצוא פרופ' לדבר איתו – נקלענו למשרד של חבר סגל שכבר הלך לעולמו, והוא אמר לי "רק תדעי שאין לך מה לבוא אלינו כי אנחנו לא מסתובבים פה עם כובע טמבל וסנדלי שורש. אנחנו עובדים פה מאוד קשה." ברגע הראשון מאוד נעלבתי ממנו. בסופו של דבר – הוכחתי שזה לא סותר
זו חוויה מרתקת להכנס לסטארט אפ בתחילת דרכו, עוד בשלבים של דיוק העבודה. החזון של דן ועידו היה להקים משהו סביבתי שיעשה כמה שיותר אימפקט.
מה גרם לך להמשיך לתואר מתקדם?
עבדתי במעבדה של פרופ' אורי להב בתואר הראשון. אהבתי את זה והיה לי מעניין.
הבנתי שאני מאוד אוהבת מחקר. וזה מה שהביא אותי להמשיך לתואר שני, ואחר כך גם לתואר שלישי. המשכתי לתואר שני אצל פרופ' אורי להב בנושא מניעת ייצור תוצרי לוואי בתהליכי חמצון מתקדמים במים, ואת הדוקטורט עשיתי אצל פרופ' סלבה פרגר בהנדסה כימית, בנושא של מידול מעבר תערובות יונים דרך ממברנות. במחקר הדוקטורט היה הרבה שיתוף פעולה עם המעבדה של אורי להב, אז לא התרחקתי לגמרי. רציתי משהו שמעניין אותי ומגוון אז בדקתי כל מיני אופציות גם מחוץ להנדסה סביבתית.
לא הייתי בוחרת בתואר מתקדם רק לצורך הקידום המקצועי; כשסיימתי את הדוקטורט, כל החברים שלי מהתואר כבר היו בכירים במקומות עבודה שלהם, עם ניסיון תעסוקתי מכובד. אבל למי שאוהב מחקר, למי שאוהב לשאול שאלות ולפתח רעיונות – זו כנראה הדרך המתאימה.
אהבתי את חברי הסגל, כל מי שעבדתי איתו. גיליתי שהם אנשים כמוני שאכפת להם ושהם רוצים להשפיע. הלוואי שהמערכת תתמוך בהם יותר כדי להצליח להשפיע. כשאותם אנשים נשארים באקדמיה, עם הזמן נעשה להם קשה להבין כמה כח יש להם וכמה הם יכולים לנתב אותו לכיוונים טובים עבור הקהילה והסביבה, אז צריך מעטפת שתתמוך ותעזור להם להצליח בזה.
עד היום אני שמחה בכל פעם שיש לי תירוץ לבוא לטכניון, גם על מנת להתייעץ או במסגרת שיתופי פעולה. זה תמיד משמח אותי, וזה בזכות הזכרונות הטובים והאנשים הטובים.
אלו קשיים היו בלימודים בטכניון?
הקשיים עלו בעיקר בשלב התואר השני ובדוקטורט. היו אתגרים ורגעים מתסכלים, בעיקר כאשר עבדנו קשה על משהו ובסוף גילינו שהוא לא מסתדר. אני זוכרת שקיבלתי תוצאה מסויימת במעבדה, וניסיתי לחזור עליה ופשוט לא הצלחתי. בזבזתי חודשיים בניסיון להגיע שוב לתוצאה ההיא. אבל זה חלק מהעניין.
איך נראתה דרכך המקצועית אחרי סיום התואר?
כשסיימתי את הדוקטורט, ידעתי שנצטרך לעזוב את הארץ לתקופה של שנתיים-שלוש בנסיבות משפחתיות. לכן ניצלתי את פרק הזמן עד הנסיעה כדי לחזור לעבוד בטכניון, אצל פרופ' אורי להב ופרופ' יורי גנדל. זה היה מרחיב ומעניין כי עבדתי על מגוון עשיר יותר של מחקרים. וזה היה כמו לחזור הביתה. אחר כך עברתי עם המשפחה לשיקגו. שם עבדתי בחברת ייעוץ בתחום המים בתעשייה. כשחזרנו לארץ התחלתי לעבוד בקרבון-בלו. מי שהביא אותי לשם היה חבר טוב שלמד איתי הנדסת הסביבה בטכניון (דן פלד, כיום מנהל ההנדסה בחברה). הוא סיפר שהם עושים דברים מעניינים וחדשניים ושסביבת העבודה מעולה. הוא צדק. אני עובדת שם כבר מעל שנתיים, ובתקווה לנצח
סביבת הלמידה שנוצרה בתואר הראשון היתה מדהימה. אופטימלית. אנשים מאוד חכמים, מאוד נחמדים, בעלי רצון טוב, עם אכפתיות ומודעות סביבתית. זה שילוב ייחודי שיש בתואר להנדסה הסביבה
ספרי עוד קצת על חווית העבודה שלך היום.
זו חוויה מרתקת להכנס לסטארט אפ בתחילת דרכו, עוד בשלבים של דיוק העבודה. ד"ר דן דבירי (כיום המנכ"ל) ועידו צור (כיום COO– מנהל תפעול ראשי) שהקימו את קרבון בלו הם מהחכמים והמוכשרים שאני מכירה. החזון שלהם היה להקים משהו סביבתי שיעשה כמה שיותר אימפקט. זה מה שרציתי לעשות תמיד, כך שזה היה מקום מושלם להכנס אליו. תחום הדעת היה מעניין והתחבר למחקרים שעשיתי בטכניון.
כיום יש לנו שני מוצרים: האחד נקרא AquaFix שעניינו לקבע פחמן דו-חמצני בעזרת הסביבה המיימית. לדוגמא, שיקוע קלציום קרבונט בראקטור שעושה את זה במהירות וביעילות. המטרה בסופו של דבר היא לעשות את זה בסקלות בעלת אימפקט משמעותי. המוצר השני נקרא EcoLime. תוך כדי העבודה על קיבוע פחמן דו-חמצני, הבנו שפיתחנו כלי חזק לייצור סידן הידרוקסידי (הקרוי גם lime, או סיד כבוי) שמקטין באופן דרמטי את הפליטה של פחמן דו-חמצני. היום 8% מפליטות הפד"ח העולמיות קשורות בייצור סיד כבוי לענף הבניה, בתהליך מזהם הקרוי 'קלצינציה'. אנחנו עושים את זה בשיטה חשמלית בטמפ' סביבתיות שמייתרות את הצורך בשריפת דלקים, ובנוסף אנחנו מוציאים את הפד"ח הנותר בצורה טהורה ומרוכזת כך שאפשר לטפל בו ביעילות, למשל להטמין אותו. הבנו שתהליך הייצור של הקלציום-הידרוקסיד יכול לעמוד בפני עצמו ויכול ליצור אימפקט משמעותי כשלעצמו. זאת אומרת, שני המסלולים משתלבים זה בזה, אבל גם עומדים בפני עצמם. אנחנו מצמצמים פליטות בצורה משמעותית, וזה די מטורף. יחד עם זאת, שום דבר לא קל בדרך. יש הרבה אתגרים ושאלות שעולות, וזה מה שעושה את העבודה למעניינת.
איזה סוג של אתגרים?
לאורך כל הדרך צריך לבדוק את התהליך, לשנות כיוון, לייעל ולהתייעל. בסטארט-אפ צריך לעשות הכל בצורה יעילה – אחרת זה לא משתלם. קודם כל, אנחנו מוכרחים לעבוד בצורה יעילה מבחינה אנרגטית. מעבר לזה, צריך לעבוד בצורה הכי יעילה עבור התהליך הספציפי. במקרה שלנו, סיד כבוי הוא חומר זול וצריך להתחרות בתהליך זול שמתחרה בתהליך שלנו. צריך לדאוג לאבד כמה שפחות חומר, וצריך כמובן להוציא מוצר איכותי ונקי. שם האתגר. אם לא הייתי צריכה יעילות – זה היה מאוד קל.
יש התלבטויות מעבר לפן המקצועי? התלבטויות אתיות? האם זה הדבר הנכון לעשות?
להיפך, אני יודעת שמה שאני עושה זה הדבר הנכון לעשות, וזה מאוד עוזר לי לעשות מה שאני עושה. מראש הכוונות שאיתן הקימו את החברה היו כאלו – לעשות טוב לסביבה. ואני יכולה להיות בטוחה שזה טוב כי אני עומדת מאחורי החישובים שלנו ומאחורי הניסויים שאנחנו עושים. כל דבר מתחילים בסקאלה מעבדתית ואז עולים בסקלות. עולים אמנם יחסית מהר, אבל תמיד בודקים קודם בקטן. תמיד זה מסתבך כשעולים מסקלה לסקלה. תמיד צצים דברים חדשים שצריך לפתור במעברים האלו – אבל אנחנו תמיד רואים לנגד עינינו את הטובה הסביבתית. בתפיסה שלנו, אם יצרנו תהליך יעיל אבל מזהם – הפסדנו.
ויש את האתגרים הנצחיים של האיזון בין חיים פרטיים לקריירה. הילדים שלי גדולים, אז זה כבר יותר פשוט. כשהם היו קטנים הייתי בטכניון ואז בארה"ב. חזרתי לדוקטורט בטכניון מייד אחרי חופשת הלידה הראשונה שלי, וגיליתי שהטכניון הוא סביבה מאוד נוחה להורים צעירים. היה עליי פחות לחץ מבחינת שעות עבודה, פחות דד-ליינים, ואפשר היה להשלים עבודה בערב. לנשים לפעמים קשה לעבוד בחוץ, תחת שעות עבודה ארוכות, רחוק מהבית. זה קשה יותר מאשר לגברים כי בדרך כלל נשים מקבלות את האחריות על הבית.
כשהילדים נולדו הפכתי להיות יותר יעילה. לקחתי פחות הפסקות ופחות זמן פנאי, אז לא עבדתי פחות וזה עדיין איפשר לי להיות נוכחת גם בבית. דווקא בגלל האחריות הכפולה הזאת נשים הרבה פעמים הופכות לעובדות מעולות. הן מבינות שהזמן יקר, אז הן לא מבזבזות אותו. נתקלתי גם בקשיים מול הממסד, אפילו במוסד כמו הטכניון, שיש בו הרבה נשים. אבל לזכות הטכניון יאמר שהמקום מאפשר, ואפשר לשמור על איזון בית-קריירה תוך כדי התקדמות מקצועית ומיצוי עצמי
כשסיימתי את הדוקטורט כל החברים שלי מהתואר כבר היו בכירים במקומות העבודה שלהם, עם ניסיון תעסוקתי מכובד. אבל למי שאוהב מחקר, למי שאוהב לשאול שאלות ולפתח רעיונות – זה כיף גדול.
מה החזון שלך בתחום?
ברמת קרבון-בלו, אנחנו רוצים להגיע לכמה שיותר לקוחות כדי להוריד את טביעת הרגל הפחמנית של סיד כבוי. אני מקווה שנמשיך לגדול ועם הזמן נצליח לייצר את השינוי שכולנו מקווים לו. אני רוצה להשפיע לטובה על העולם, ואם אפשר – שגם יהיה כיף ומעניין על הדרך.
מה מפחיד אותך בתחום שלך?
שהוא תחום ספציפי. עם השנים אני מתמקצעת והתחום שלי נעשה יותר ויותר ספציפי – אני מבינה לעומק בנושא מסוים, אבל מבינה פחות בדברים אחרים. אז זה קצת מלחיץ. מצד שני רכשתי לאורך השנים מגוון כלים כלליים, אז אולי אני לא צריכה לדאוג.
כבוגרת התוכנית, איך את רואה את תוכנית הלימודים של הנדסת הסביבה כאן בפקולטה?
בראייה לאחור, אני מבינה היום שתואר ראשון צריך להיות כללי ולא ספציפי לנושא. התואר הראשון נועד לספק כלים הנדסיים או מדעיים חזקים ובסיסיים, עקרונות, כמו אלו שנלמדים בהנדסה כימית או הנדסה מכונות, ובמסגרת הכללית הזאת הייתי לוקחת קורסי בחירה בתחום הסביבה. החיים הם דינמיים וגם מקומות העבודה משתנים מהר, אז כדאי ללמוד תואר כללי, ואז הגמישות שלך כמהנדסת נשארת גדולה יותר. ובכל זאת, הכלים שרכשתי בתואר הראשון בהנדסה סביבתית הם כלים טובים והם משרתים אותי באופן משמעותי היום, במסגרת העבודה. יש קורסים הכרחיים להמשך עבודה בתחום. אני לא יודעת מה הייתי עושה בלי קורס כימיה של המים, למשל. התוכן שלו היה קריטי בשבילי בכל שלב ושלב. גם בקרבון-בלו וגם ביתר המקומות שעבדתי בהם – כל מה שלמדתי היה רלוונטי. אבל זה גם היה מזל, כי בסיטואציה אחרת הייתי עלולה לעבור לכיוון אחר בשלב של חיפוש עבודה. הרבה אצלנו בעבודה חושבים אחרת – שכדאי ללמוד ישירות את התחום הספציפי, עם אנשים טובים שאכפת להם.
איך את רואה את העתיד של המקצוע?
אני חושבת שכדאי ליצור יותר שיתופי פעולה עם פקולטות אחרות, ולהציע להם מסלול סביבתי או מקבץ קורסי בחירה סביבתיים בתוכנית הלימודים שלהן. יש הרבה סטודנטים שאכפת להם מהסביבה אבל לומדים משהו אחר, בין אם זה מקצוע מוכר יותר או מבוקש יותר. רבים מהתהליכים שעליהם מבוססת הנדסת הסביבה משותפים גם לדיסציפלינות אחרות, כמו הנדסה כימית, כך שהניתוק בין הפקולטות השונות בטכניון הוא לעיתים יותר פורמלי מאשר עקרוני-תוכני. אני מאמינה שאם "הנדסת הסביבה" יינתן כמסלול התמחות או כסל קורסים בתוך תארים כלליים ובפקולטות נוספות בטכניון, אפשר יהיה להגיע ליותר אנשים.
עד היום אני שמחה בכל פעם שיש לי תירוץ לבוא לטכניון, גם על מנת להתייעץ או במסגרת שיתופי פעולה. זה תמיד משמח אותי, וזה בזכות הזכרונות הטובים והאנשים הטובים.