איך קמה היחידה להנדסת סביבה
מים וחקלאות

האיחוד של הפקולטה להנדסה חקלאית והפקולטה להנדסה אזרחית היה אירוע מכונן שלווה ברגשות עזים ששרידיהם מורגשים עד היום. אז החלטנו שאחרי 23 שנים, חוק ההתיישנות כבר תקף, ושמותר לנו לספר את הסיפור כפי שאנחנו זוכרים אותו.

תחקיר וכתיבה: פרופ' אורי שביט

בסוף שנות התשעים, בעקבות ירידה דרמטית במספרי הסטודנטים, הפקולטה להנדסה חקלאית עסקה בשאלה לאן פניה מועדות, שאלה שהעסיקה גם את הנהלת הטכניון. הדיונים ב"מועצת הפקולטה" עסקו לא אחת בשאלת עתידה של הפקולטה. היו כאלה שטענו שעל הנדסה חקלאית להתחבר עם הפקולטות הביולוגיות של הטכניון, אחרים הציעו להפוך אותה לפקולטה להנדסת סביבה, והיו שחשבו שהנדסה חקלאית צריכה להתחבר להנדסה אזרחית. אלא שבאותה תקופה הפרופסורים המובילים בפקולטה להנדסה אזרחית התנגדו לרעיון. אחד מהם נשא במועצת הפקולטה נאום שבו המשיל את חברי הסגל של הנדסה חקלאית ל"תפוחים רקובים". בין המתנגדים הנחרצים היה מי שנבחר באותם ימים לתפקיד דיקן הפקולטה, פרופסור אלכסנדר לויפר ז"ל.

מעניין שבהכנות לקראת הכתבה מצאנו בארכיון הטכניון ש"הנדסה חקלאית" עסקה בשאלה "פנינו לאן" כמעט מיומה הראשון. הנדסה חקלאית נוסדה ב 1953, וכבר בשנת 1961 מינה נשיא הטכניון דאז, רב אלוף יעקב דורי, וועדה שהתבקשה לעסוק בשאלת מעמדה של המחלקה להנדסה חקלאית (ראו צילום של המכתב המקורי). הפקולטה עברה את המשבר ופרחה בשנות השבעים והשמונים. במהלך שנות התשעים חלה ירידה בחשיבות הכלכלית של החקלאות בארץ, התנועה הקיבוצית וההתיישבות העובדת נעשו פחות אטרקטיביות, וחלה ירידה במספר הסטודנטים בהנדסה חקלאית.

תוך כדי דיונים והתלבטויות של חברי הסגל וההנהלה, ערך דיקן הפקולטה להנדסה חקלאית באותן שנים, פרופסור יורם (יוריק) אבנימלך, מפגש בין הנהלת הטכניון וחברי הסגל של הנדסה חקלאית. אל המפגש הוא הזמין גם את דיקן הנדסה אזרחית שכזכור התנגד נחרצות לרעיון האיחוד. במסגרת המפגש עם ההנהלה עלו חברי הסגל של חקלאית בזה אחר זה והציגו את הפעילות המדעית שהתבצעה במעבדות ובקבוצות המחקר של הפקולטה. חברי הסגל הוותיקים שדברנו איתם זוכרים את היום הזה כיום מכונן ואת התמונה שהתקבלה כתמונה מרשימה ועוצמתית. המחקרים שהוצגו שם היו בחזית המדע, והמסקנה של ההנהלה הייתה שמדובר בקבוצת חוקרים מהמעלה הראשונה. התוצאה המפתיעה ביותר הייתה המהפך שחל אצל דיקן הנדסה אזרחית דאז, פרופ' לויפר. מהתנגדות נחרצת הוא עבר לתמיכה נלהבת באיחוד.

דיקני שתי הפקולטות חברו לגבש הצעה משותפת

פרופסור לויפר הביא למועצת הפקולטה להנדסה אזרחית הצעה לאחד את שתי הפקולטות, להוסיף לפקולטה את הפעילות הסביבתית של הנדסה חקלאית, ולשנות את שמה ל"הנדסה אזרחית וסביבתית". הוא דיווח שההנהלה מעוניינת באיחוד ושהיא תעזור בהשלמת מימון ההקמה של בניין רבין, בניין חדש לפקולטה. במסגרת האיחוד, הציע הדיקן לארגן מחדש את הפקולטה ולהקים שלוש יחידות עצמאיות. כך נולדה היחידה שלנו, "היחידה להנדסת סביבה, מים וחקלאות", שהורכבה מחברי הסגל שעסקו בנושא משתי הפקולטות. כל חברי הסגל של הנדסה חקלאית הצטרפו ליחידה החדשה (פרט לאחד שעבר להנדסה ביורפואית). היחידה להנדסת סביבה הפכה להיות הגדולה והחזקה בפקולטה.

פרופ' אביב רוזן היה באותם שנים המשנה הבכיר לנשיא הטכניון וליווה את תהליך האיחוד מתחילתו

הוא סיפר לנו שללא המעורבות והדחיפה המסיבית של דיקן הנדסה אזרחית, פרופ' אלכס לויפר, "האיחוד לא היה מתרחש". אך ההחלטה על האיחוד והשכנוע של חברי הסגל והנהלת הטכניון לתמוך במהלך היו רק צעד הפתיחה של תהליך ארוך ומורכב שעבר על המסגרת החדשה. החלוקה של הפקולטה לשלוש יחידות עצמאיות הייתה חלק מהעניין. פרופ' ארנון בנטור שהיה לימים דיקן הנדסה אזרחית בעצמו, סיפר ש"אני זוכר את הדיון שהיה איך לאכלס את בניין רבין, האם קומה לכל יחידה או לפזר את חברי הסגל בין הקומות. בחוכמה לאחר מעשה אינני בטוח שלא היה זה יותר נכון לפזר כדי ליצור אינטגרציה טובה יותר ותרבות שהיא משותפת. אני הערכתי ומעריך מאד את התרבות של קומה 6". עד היום, לכל אחת משלוש היחידות יש קומה משל עצמה וקומה 6 היא הקומה של היחידה להנדסת הסביבה, מים וחקלאות.